על סף הגאולה
- אשלג בלוג
- Jan 20
- 4 min read
Updated: Feb 14
פורסם בכ' טבת ה'תשפ"ה (20/1/2025)
ודומה הדבר למי שהביאוהו לדין, אשר רקק בתמונתו של המלך [ירק על תמונת המלך], ושאלוהו: למה עשית כן?! וענה: כי הבטתי בו והיה לי לגועל נפש, והוציא התמונה ואמר: אדרבה, הביטו בו ותוודעו [תסתכלו בתמונה בעצמכם ותבינו למה ירקתי עליה]. וכשהוציא תמונתו, ראו כולם שאין זה דמות מלך, אלא מאיזה אדם מכוער ביותר, וכמובן שפטרוהו [פטרו אותו מעונש], כי לא רקק, אלא בתמונה של אדם מכוער ולא בתמונת מלך. כן האנשים הללו, הם ציירו לעצמם צורה של אלוקים וצורה של תורה, ורוקקים באותה הצורה. וגם אנכי וכל בעלי דת האמיתיים רוקקים גם כן על אותה הצורה, כי אין זה צורה של אלוקים, אלא צורה של אדם גשמי רע המזג. [אדם כעסן, נקמן וכדומה.] ספר מאמרי הסולם חלק א', מאמר ל"ח
לא נדיר שאנשים שזוכים להכיר את תורת בעל הסולם מרגישים משהו כמו: "אה, אוקיי, עכשיו אני מבין. עכשיו זה מתחבר לי. אבל למה לא אמרתם קודם?"
אז למה באמת?
בעל הסולם שופך אור על נושא הסתרת החכמה בכמה מקומות, אבל הוא גם כותב שאפילו את הסיבות מדוע לא מגלים לא תמיד אפשר לגלות...
הדרכים האלו, אם היו מתגלין להמון, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו. ספר מאמרי הסולם חלק א', מאמר מ"ט
בכל אופן, ההסבר הכללי כן ברור והוא שיש דברים שאם יתגלו טרם זמנם, יגרמו לנזק.
איזה נזק? זה לא יכול למנוע מאיתנו להגיע לשלמות - תרחיש כזה הוא לא אפשרי. הנזק הוא שזה היה מאריך את התהליך ומוסיף ייסורים בדרך לשלמות. בעל הסולם מסביר שההגעה לשלמות היא מחוייבת - אין אפשרות שלא נגיע. ההשפעה של הבחירות שלנו היא רק על איזה מסלול נעבור בדרך: ככל שאנחנו מצליחים יותר "לשתף פעולה" עם התהליך ולבחור בחירות טובות, כך אנחנו מקצרים את התהליך וחוסכים ייסורים, מעצמנו ומאחרים. וגם להיפך: כשאנחנו לא רוצים או לא מצליחים "לשתף פעולה", אז המציאות דוחפת אותנו ומכריחה אותנו להתקדם. איך? על ידי ייסורים.
הייסורים הם לא עונש נקמני, אלא מנגנון טבעי שנועד לדחוף אותנו קדימה. המנגנון הזה פועל באופן פרטי אצל אדם אחד וגם באופן כללי על קבוצת אנשים, עם שלם או אפילו האנושות כולה.
אז יש דברים שהסתירו מאיתנו בכוונה תחילה כי אם היו מגלים לנו כשאנחנו עוד לא מוכנים זה היה גורם לשיבוש תהליך ההתפתחות והארכת הגלות. אבל איך?
בכל מיני אופנים. בפוסט הזה אני רוצה להתמקד ברעיון אחד, ואסביר אותו על ידי משל:
הצבא החליט להכשיר חיילים ביחידת עילית מסוימת באומנות לחימה מסתורית. ההכשרה כללה כמובן אימונים פיזיים, אבל גם אימונים מנטליים מפרכים כגון מה שמסופר על לוחמי הסמוראי, שהיו ממתינים עם חרב שלופה לפנות בוקר בשקט מוחלט ובמיקוד פנימי ליד פרח סגור. הם המתינו לרגע פתיחת הפרח בו הניפו את חרבם בתנועה חדה וחתכו את ראש הפרח.
אבל תוכנית ההכשרה נתקלה בקשיים: החיילים התחילו להתמרמר על האימונים הקשים. הם לא הצליחו להבין מה הקשר בין שהיה בשקט ותרגול שליטה בתשומת הלב ללחימה בשדה הקרב, ולכן איבדו מוטיבציה להתאמץ באימונים המפרכים.
אחד המפקדים הגה תוכנית לפתרון הבעיה: במחזור הבא תוכנית ההכשרה התחילה בחודשיים של הכנה שכללו רק אימוני איגרוף ותרגילים לחיזוק השרירים וסיבולת לב-ריאה. בתום החודשיים המפקד הודיע לחיילים שיש להם אפשרות להתנדב להכשרה מיוחדת של שיטת לחימה נדירה. הוא הודיע להם שלמחרת תתקיים הדגמה של שיטת הלחימה על ידי לוחם שהגיע במיוחד מיפן לצורך ההדגמה.
למחרת, לפני התחלת ההדגמה, המפקד הזהיר את החיילים שההכשרה היא מפרכת ולכן חשוב שיתנדב רק מי שיש לו מוטיבציה גבוהה ללימוד השיטה. לאחר מכן קרא המפקד ללוחם היפני, ילד צנום בן 12 נכנס לחדר. המפקד בירך אותו לשלום ושאל מי מתנדב להילחם מולו. החיילים חייכו לעצמם בגיחוך ולא הגיבו. המפקד בחר את 2 החיילים החסונים ביותר ואמר להם לקום ולתקוף את הילד. תוך שתי דקות החיילים שכבו כאובים על הריצפה בלי שום רצון לקום ולנסות עוד להילחם.
המפקד שאל: "מישהו נוסף רוצה להתנדב להילחם בילד?" שקט השתרר, ואז שאל המפקד: "אז מי מתנדב לתוכנית ההכשרה?" כל החיילים הצביעו, כולל השניים שהיו עדיין על הריצפה.
התכסיס התגלה כהצלחה מזהירה - המוטיבציה של החיילים הרקיעה שחקים והם צלחו בהצלחה רבה את ההכשרה המאתגרת.
ועכשיו לענייננו: נאמר שמגיע מחזור חדש של חיילים, ושבוע אחרי תחילת ההכשרה חייל ותיק ביחידה אומר לאחד החיילים החדשים: "בוא אני אגלה לך את האמת, האימונים האמיתיים מתחילים רק אחרי חודשיים. האימונים שלכם עכשיו הם רק הכנה."
האם הוא הועיל בזה שגילה לחייל החדש את האמת? לא, הידיעה הזו עלולה לפגוע בתהליך ההכשרה שלו: עכשיו כשהוא יודע את האמת הוא עלול שלא לקחת ברצינות את אימוני ההכנה. אבל מה זה כל כך משנה? הרי בסופו של דבר לחיזוק השרירים ושאר אימוני ההכנה אין כל כך משמעות כשלעצמם? נכון, אבל אם החייל לא ייקח ברצינות את אימוני ההכנה אז התכסיס שבסוף תקופת ההכנה עלול שלא לעבוד עליו טוב, ואז תגיע הבעיה האמיתית: לחייל לא תהיה מספיק מוטיבציה כדי להתגבר על קשיי ההכשרה האמיתית.
אז גילוי טרם זמנו עלול לגרום לנזק, אבל כשכן מתאפשר לגלות, אז הגילוי של דברי חכמה יכול לעזור לנו להתקדם מהר יותר בתהליך ולחסוך מאיתנו ייסורים.
האם כבר הגיע הזמן לגילויים גדולים של סודות הבריאה?
כעת בדורנו זה ... ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל [תורתו של האר"י הקדוש], ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאוד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ השם יתברך. בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות ס"א
אז ניתנה רשות לגילויים גדולים, אבל אולי עדיין נשאר לנו תהליך ארוך? אולי אנחנו עדיין רחוקים?
לא, אנחנו כבר ממש קרובים לסוף. עד כמה קרובים? בעל הסולם לא משאיר מקום לספק:
ולזאת יעידו הספרים שכבר נגלו על ידי בחכמה הזאת, שדברים העומדים ברומו של עולם נפרשו לעיני כל כמו שמלה, שזהו עדות נאמנה שאנו מצויים כבר על סף הגאולה. בעל הסולם, מאמר "שופרו של משיח" (מובא בספר "אור הבהיר")